יום חמישי, ט''ז סיון בוקר טוב, *יחזקאל פרק-י"ט:* ה' מצוה את יחזקאל לשאת קינה על נשיאי ישראל, יהואחז ויהויקים בני יאשיהו הצדיק (אחריהם מלכו יהויכן וצדקיה, אך הם לא נזכרו בקינה כי עוד היו בחיים והיתה תקוה לאחריתם). המלכים נמשלו לגורי אריות, ואמם (כנסת ישראל) ללביאה מפוארת הרובצת בין אריות (עמים חזקים). בחלל הגדול שנוצר אחרי מותו הפתאומי של יאשיהו, לקחה אחד מגוריה (יהואחז), והוא החל להתלמד להיות ככפיר (אריה צעיר), וכבר הספיק להסתובב בין האריות ולמד לטרוף-טרף (ב-3 חודשי מלכותו החל בפעולות התקפיות, בפרט כנגד מצרים הורגת אביו שצבאה היה הרחק מארצה). מששמעו הגוים על מעשי הכפיר הם טמנו לו פח ולכדוהו, וכך הובא בשלשלאות ברזל למצרים. משראתה הלביאה את אבדנו, לקחה גור אחר מגוריה להיות ככפיר (יהויקים). גם הוא למד במהירות להתהלך בין האריות ככפיר ולטרף טרף, אך פגע קשות גם בעמו, בפרט בחסרי הישע, הטיל אימה על סביבותיו וגרם חורבן לארצו. לבסוף נקבצו גם עליו הגוים, טמנו לו פח ופרשו רשת וכך תפשוהו והביאוהו אל מלך בבל במצודות, למען לא יישמע קולו עוד על הרי ישראל (יהויקים נשבה לאחר 11 שנות מלכות והובל לבבל. כנראה נהרג כבר בדרך לבבל, ולכן נשבה במקומו יהויכין בנו). הנביא שב וממשיל את האם, כנסת ישראל, לגפן שפריה אמור לשמח א-להים ואדם, אשר שתולה על מים רבים, ועושה פירות וענפים (הצלחה רוחנית וחומרית). בשיאה, שילחה מטות עז מושלים של ענפים גדולים, שנראו בעולם מרחוק מרוב גבהם (בימי דוד ושלמה). אולם עתה הושלכה בחימה לארץ, והרוח המזרחית ייבשה את פירותיה (קלקול רוחני), ומתוך כך התפרק ויבש גם מטה עזה, עד שנאכל באש. עתה היא שתולה במדבר, חסרת מים ותקוה. האש שיצאה ממטות ענפיה עצמם (מרעת מלכיה) אכלה את פריה (הרוחני), ומתוך כך אבד גם מטה העוז. קינה היא, ותהי לקינה. בשורות טובות
