פרשת "כי תבוא" והעשייה שלנו בכיסופים
פרשת השבוע שנקרא השבת, פרשת כי תבוא, פותחת במצוות הביכורים. החקלאי, שעבד קשה כל השנה, לוקח את הפירות הראשונים שהבשילו ומביא אותם לירושלים. אבל התורה מדגישה פרט חשוב: אי אפשר לשמוח באמת לבד.
החקלאי מצטווה לשתף בשמחתו וביבולו את אלו שזקוקים לכך – הלוי, הגר, היתום והאלמנה.יותר מכך, בפרשה מופיע אחד הפסוקים המכוננים ביותר של העם שלנו: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם".
מתי אנחנו באמת הופכים לעם? כשאנחנו זוכרים את השורשים שלנו, כשאנחנו מחוברים לזהות שלנו, ובעיקר – כשאנחנו ערבים זה לזה ונושאים יחד בנטל גם בימים של קושי וגם בימים של ברכה.המסר המהדהד הזה של פרשת "כי תבוא" הוא בדיוק הפעימה שבלב העשייה שלנו בארגון כיסופים, ובמיוחד בתקופה המטלטלת שעוברת עלינו מאז ה-7 באוקטובר.
הערבות ההדדית הזו באה לידי ביטוי כשאנחנו מפגישים אנשי תקשורת, משפיענים ויוצרים עם הרוח והזהות היהודית, ומחברים אותם לאותם שורשים עתיקים שמחזיקים אותנו יחד.היא מתגלה במלוא עוצמתה כשאנחנו ניצבים לצד משפחות החטופים באוהל התפילה בכיכר, יוזמים מסעות תפילה וערבי הפרשת חלה, ויוצרים גשר חי המחבר בין משפחות החטופים לגדולי ישראל והחברה הדתית והחרדית.
אנחנו שם כדי לוודא שאף משפחה לא צועדת לבד.וזהו אותו כוח שמניע אותנו לפעול בשטח למען חיילי צה"ל – דרך מאות פעילויות של חיזוק רוחני, חלוקת רבבות ציציות, ספרי קודש וציוד גשמי, ולצד זאת להמשיך ולפעול כל העת לשילוב החברה החרדית והדתית במסגרות הצבא ובעמדות ההשפעה של החברה הישראלית.השבת, כשאנו קוראים את המילים "היום הזה נהיית לעם", נזכור שהעוצמה הגדולה ביותר שלנו טמונה בחיבורים שאנחנו יוצרים בינינו.
מתוך האחדות הזו נשאב כוח להמשיך בעשייה.שבת שלום מכל משפחת ארגון כיסופים!
בתפילה עמוקה להצלחתם ושמירתם של כל חיילי צה"ל
