פרשת "כי תצא" והמחויבות שלנו בכיסופים

פרשת השבוע, "כי תצא", היא אחת הפרשות העמוסות ביותר במצוות בתורה כולה. היא כוללת מגוון רחב של נושאים, החל מדיני מלחמה ועד להלכות יום-יומיות. אך מבעד לשפע הפרטים, עולה חוט שני ברור ומרגש: האחריות שלנו כלפי האחר, ובעיקר כלפי מי שנמצא במצוקה או זקוק להגנה.אחת המצוות הבולטות בפרשה היא מצוות השבת אבדה: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם... לֹא תּוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כ"ב, א'-ג'). התורה אינה מסתפקת בכך שלא נזיק לאחר; היא תובעת מאיתנו מעורבות פעילה. אסור לנו "להעלים עין" כשאנחנו רואים שמישהו איבד את דרכו, את רכושו, או את התקווה שלו. אנחנו מחויבים לפעול.מצווה נוספת המדגישה רעיון דומה היא מצוות פריקה וטעינה: "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם; הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (שם, ד'). כאן, האחריות היא לעזור למי שכורע תחת הנטל.הציווי הזה – "לא תוכל להתעלם" – הוא המנוע הדוחף את העשייה שלנו בארגון כיסופים. מאז אירועי שמחת תורה, ה-7 באוקטובר, מצאו עצמן משפחות רבות כורעות תחת משא של כאב, אי-ודאות וחרדה. ברוח פרשת "כי תצא", החלטנו שאיננו יכולים להתעלם.

• החזרת האבדה הרוחנית והנפשית: אנו פועלים ללא הרף באוהל התפילה בכיכר החטופים, כדי להשיב למשפחות מעט נחמה ותקווה. מסעות התפילה בארץ ובעולם, וערבי החיזוק והפרשת החלה, הם הדרך שלנו לומר למשפחות: אתן לא לבד. אנחנו כאן כדי לעזור לכן למצוא את הכוח שאבד.
• עזרה בנשיאת הנטל: דרך החיבורים שאנו יוצרים בין משפחות החטופים לגדולי ישראל ולחברה הדתית והחרדית, אנו פועלים ל"הקם תקים עמו". אנו בונים רשת של תמיכה רוחנית וקהילתית שתסייע לשאת את המשא הכבד מנשוא.
• לא להעלים עין מחיילי צה"ל: גם כשאנו פועלים לחזק את לוחמינו, רוחנית וגשמית, אנו מקיימים את הציווי שלא להתעלם ממי שנמצא בחזית, ולוודא שיש להם את כל הדרוש, מציציות וספרי קודש ועד ציוד חיוני.
• בניית חברה אכפתית: העשייה שלנו לשילוב החברה החרדית והדתית בחברה הישראלית נובעת גם היא מתוך אותה הכרה – עלינו לראות את כל חלקי העם, לחבר ביניהם, ולוודא שאף קבוצה אינה נותרת מאחור.

פרשת "כי תצא" מזכירה לנו שהיהדות אינה נמדדת רק בין אדם למקום, אלא לא פחות מכך, באופן שבו אנו מגיבים למצוקתו של האחר. בכיסופים, אנו בוחרים יום יום לא להתעלם, אלא להושיט יד, לחבק, ולפתוח את הלב.שבת שלום!